ר"ן על שבת ס״ב

1 משום מרזב. שמא יכין מרזב:

2 שמא יקטום. העלה מן הענף וכיון דקשה הוא ה"ל מתקן כלי דתניא במסכת יו"ט ד' לג: לחצות בו שיניו לא יקטמנו ואם קטמו חייב חטאת:

3 דקטים ומנח. מע"ש לר' ירמיה מדפתי איכא לרב אשי ליכא ולא פסק הרב אלפס ז"ל כדברי מי והרמב"ם ז"ל פסק כר' ירמיה:

4 מתני' נותנין תבשיל לתוך הבור. שאין בו מים שלא יסריח מחמת החום ולא חיישינן דילמא אתי לאשוויי גומות שבקרקעית הבור להושיב שם הקדרה:

5 ואת המים היפים ברעים. כלי מלא מים יפים לתוך מקוה מים רעים להשתמר שיצטננו ולא יחמו ומשום דקא בעי למתני סיפא ואת הצונן בחמין בשביל שיחמו דאשמעי' דלא חיישי' דילמא אתי לאטמוני ברמץ תנא הא:

6 מי שנשרו כליו במים. שנטבלו כליו במים:

7 לחצר החיצונה. הסמוכה למבוא העיר שהוא מקום המשתמר:

8 שוטחן בחמה. לנגבן:

9 אבל לא כנגד העם. שלא יחשדוהו שכבסן היום:

10 גמ' אמר רב יהודה אמר רב כל מקום שאסרו חכמים משום מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור. פסק הרב אלפסי ז"ל כמו שכתוב בהלכות והרז"ה ז"ל פסק כסתם מתני':

11 המנער טליתו. מן העפר:

12 חייב חטאת. דזהו ליבונה:

13 אלא באוכמתא. שעפר מקלקל מראית':

14 והוא דקפיד עלייהו. ללבשם כדי שינערם:

15 לא קפדינן מידי. לא איכפת לן אם יש עליהן עפר:

16 כומתאי. כובעי כך פירש רש"י ז"ל והקשו בתוספות שלא מצינו ליבון במנער עפר מעל הבגד לפיכך נראה כפר"ח ז"ל שפירש המנער מן הטל כההוא עובדא דסתמיה למאן דקפיד איכא משום מכבס:

17 היוצא בטלית מקופלת. פרש"י ז"ל שלאחר שנתנה על ראשו הגביה שיפוליה על כתפיו חייב חטאת שאין זה דרך מלבוש ולא דמי לההוא עובדא שיצא רבי לשדה כדאיתא לקמן דטלית מקופלת היינו כששני צידי טלית שלפניה ושלאחריה מונחין על כתפו אבל בההיא דרבי לא היו מקופלין אלא הצדדין שלפניו בלבד ולפיכך היה סבור שיהא מותר עד דאהדרוהו רבנן ומכאן יש ליזהר בחתנים שלנו שלא יצאו בטליתותיהן לרה"ר כל שצידי הטלית מקופלין על כתפם וכן אסר ה"ר יונה ז"ל:

18 הרטנין. על שם מקומן והרב בעל הערוך ז"ל פירש הרצים היוצאין בסודר שעל כתפיהם מקובץ בשביל שלא יתעכבו לרוץ. רטנים כמו רהטנים:

19 נימא כרוכה לו באצבעו. שלא יפול מכתפו:

20 לכנופי. שיהא מתוקן תמיד להעמיד קפולו לעולם:

21 להתנאות. לפי שעה:

22 מתנאה בסדינו. אחר שנתעטף בו היה מתקנה על גופו ובחול קאמר אלמא אורחייהו בהכי וה"ה בשבת כך פרש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל כתב בפי"ט מהלכות שבת אם נתכוין לקבוץ כנפיו כדי שלא יקרעו או שלא יתלכלכו אסור ואם קבצן להתנאות בהן כמנהג אנשי המקום מותר :

23 דקדק ר' מאיר עד כאן. לחייב חטאת בדבר הדומה להיות מותר כזה:

24 שלשל רבי טליתו הראה לו שקבל דבריו:

25 נשאל אתמר. לא אתא מעשה לרבי אלא שאלו לפניו מהו לצאת כן ובקש להתיר עד שאמרו לו משום ר' מאיר חייב חטאת דאיהו סבר הואיל ואינה מקופלת על כתפו שהרי אחוריה היו נופלין למטה מכתפו אלא שצדיו היו מונחין על כתפו דרך מלבוש הוא:

26 מתני' הרוחץ במי מערה. מי מקוה מקורה שהוחם ואין חומה יוצא ודוקא נקט חמין ומש"ה קתני הרוחץ דמשמע דיעבד אין לכתחלה לא:

27 ונסתפג. וקינח:

28 אפי' בי' אלונטיות. סדינין שמקנחין בהן וסופג בהן זה אחר זה ורבותא היא דלא נפיש מיא בכל חד וחד ואפילו הכי לא יביאם בידו לתוך ביתו אפי' ע"י עירוב שמא ישכח ויסחטם בבואו:

29 אבל י' בני אדם. הואיל ומרובים הן מדכרי אהדדי:

30 מסתפגין באלונטית אחת. והיינו נמי רבותא דחדא אלונטית לי' בני אדם נפישי בה מיא אפ"ה מביאין אותה בידם:

31 פניהם ידיהם ורגליהם. אורחא דמילתא נקט וה"ה לכל גופם:

32 והא דקתני ונסתפג דמשמע דיעבד לאו דוקא דאפי' לכתחלה מסתפג כדקתני סיפא אבל י' בני אדם מסתפגין באלונטית אחת ולא משמע דאיכא פלוגתא בין אדם אחד לי' בני אדם אלא לענין הבאה אבל לענין ספוג כי היכי דבעשרה בני אדם שרי אפי' לכתחלה באדם אחד נמי שרי ובהדיא תניא בברייתא מסתפג אדם באלונטית ומניחה בחלון והקשה הרשב"א ז"ל היכי שרי אמאי לא חיישי' דילמא אתי לידי סחיטה כדאמר בריש במה טומנין דף מח. גבי ההוא דפרס סודר אפומא דכובא דנזהיה רבה דילמא אתי למסחט ובפ' ואלו קשרים דף קיג: נמי אמרינן זמנין דמתווסן מאניה מיא ואתי לידי סחיטה יש לומר שכיון שכל הרוחצין מסתפגין אם אתה אוסר עליו להסתפג אף אתה אוסרו ברחיצה ואי אפשר שאין הדבר עומד וכדאיתא בפרק כירה דף מ.:

33 גמ' הרוחץ דיעבד אין לכתחלה לא וכו' כדאיתא בהלכות ומי מערה מאי טעמא לא שרי לכתחלה וכו'. הרב אלפסי ז"ל סובר דמי מערה מי חמי טבריא הן ומתסרא משום דאתי לידי זיעה שהוא ז"ל סובר שהזיעה אפילו בחמי טבריא אסורה וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ב מהלכות שבת:

34 ולפי זה הני חמי טבריא דילן דמטללי אסור לרחוץ בהן בשבת ולא נהירא דהא משמע בפ' כירה דף מ. דלא אסרה זיעה אפי' בחמי האור אלא משום לתא דרחיצה ובחמי טבריא דרחיצה שריא היאך נאסור הזיעה אלא ודאי הך מי מערה חמי האור נינהו שהוחמו מערב שבת אבל חמי טבריא שרו בין ברחיצה בין בזיעה וכן דעת ה"ר יונה והרמב"ן זכרונם לברכה :

35 אמר ר' יוחנן הלכה מסתפג אדם באלונטית. ואע"ג דבמתני' אסרינן ליחיד ושמעינן ליה לר' יוחנן דאמר הלכ' כסתם משנה לא קשיא דידיה אדידיה דר' יוחנן מתני' ביחידאה מתני לה הכי איתא בגמ':

36 האוליירין. הבלנין:

37 מביאין בלורי נשים. סדינין שהנשים מסתפגות בהן מותר להביאן דרך מלבוש למרחץ:

38 סבניתא. סודר גדול שתולין בו בין כתפיו וראשו עטוף בו:

39 צריך לקשר ב' ראשיה. זו בזו שלא תפול:

40 כד מעבריתו מאני דבני חילא. כשתביאו בגדי בני החיל המוטלין עליכם לשמשם ואתם מביאין להם בגדיהם דרך רה"ר:

41 שרביבו להו למטה מכתפים. שלא יהו שוליהן מונחין בכתפיהן אלא משוכין למטה שיהא נראה כמלבוש:

42 מתני' סכין. שמן בשבת:

43 וממשמשין. ביד על כל הגוף להנאה:

44 אבל לא מתעמלין. לשפשף בכח:

45 ולא מתגרדין. לשון להתגרד בו איוב ב:

46 אין יורדין לפילומא. שם נהר ובגמ' מפרש טעמא:

47 אפיקטויזין. להקיא:

48 אין מעצבין את הקטן. שמתקנו ומיישב עצמותיו וחוליות שדרתו:

49 את השבר. עצם שנשבר:

50 משנפרקה ידו. שיצא העצם מפרק שלו:

51 לא יטרפם. לשון ביצים טרופות בקערה:

52 גמ' סך ואח"כ ממשמש. דקא סבר דדרכו בחול להיות ממשמש ואחר כך סך:

53 דיומסית. שם נהר שמימיו מלוחין:

54 מתעמלת. מחממת ומרפאה:

55 משום נקא. פי' הרב אלפסי ז"ל כמו שכתוב בהלכות ורש"י ז"ל נראה שגורס משום פיקא ופירש שטיט של אותו נהר מחליק ובגדי אדם נשורין במים כשהוא נופל ואתי למסחט: